אני רוצה לשתף אתכם בהקמת מיכל סבון טבעי מההתחלה. מחשבות. כיוונים. תובנות. בהירויות. כשלונות והצלחות. שאלתי אתכם לפני כמה חודשים אם זה מעניין, ואמרתם שכן… אז הנה. חשוב לי לומר על ההתחלה שאני לא גורואית של כלום. אני לא מתיימרת לדעת משהו בעסקים, או הקמת עסק, או חלילה לייעץ למישהו. כל מה שאני יכולה לעשות זה להגיד מה אנחנו עשינו, ולקוות שהמילים והאמת שבמילים יהדהדו לכם בלב, למצוא את האמת שלכם ולפעול בעולם בדרך שלכם..

אוכל לציין לאורך הדרך מה אני חושבת שעזר לי ברגע זה או אחר, וזה משהו שאפשר לקחת לחיים שלכם ולהזדהות איתו אולי, לפעול בדרך דומה, כדי להגיע לדבר שאתם אמורים לעשות בעולם.

שנה אחרי שהתחתנו, נועם ואני, הייתי בהריון עם נועה, בתי הבכורה. החלטתי החלטה משמעותי בחיי והתפטרתי מהעבודה שלי שכללה שעתיים הלוך וחזור ברכב לעבודה (אמנם דרך מהממת של גליל, אבל דרך ארוכה ארוכה) יצאתי ב 07:00 בבוקר וחזרתי ב 19:00 בערב מותשת.

מיד אחרי שנועה נולדה, היה ברור לי שאני לא יוצאת לעבוד בשום מקום שהוא לא הבית שלי. זו היתה בהירות ממש בהירה. בזמן הזה של חופשת הלידה (מכלום, כי כבר התפטרתי כשהייתי בהריון), חשבתי מה הדבר הנכון לעשות (היה לי ברור שאני עובדת במשהו. לא היה נראה לי הגיוני פשוט להיות בבית ו"לא לעשות כלום" (המרכאות הן כי אני יודעת היום שזה לעשות הרבה מאוד, אולי הכי הרבה). יצאתי לעבוד בחקלאות במושב ליד. זה היה נורא. לא הסתדרתי עם תינוקת יונקת במנשא תוך כדי עישוב ירקות. לא יודעת מה חשבתי. ניסיתי עוד כמה דברים. הכל היה ממש מורכב עם תינוקת פיצפונה. החלטנו לנסות לעשות משהו מהבית. זה היה סוג של להקים עסק, אבל לא קראנו לזה ככה עדיין, רק התחלנו לעשות.

היו לנו עיזים באותה תקופה. חלבנו אותן והכנו גבינות ויוגורט. חשבנו שאולי זה הכיוון.

הלכנו לשוק וקנינו שק של בוטנים, קלינו אותם בתנור והכנו חמאת בוטנים. זה היה מגניב, הרס לפחות מג'ימיקס אחד וחשבנו שאולי זה הכיוון.

הכנו גלידות עולמיות מחלב, ביצים ושמנת. חשבנו שאולי זה הכיוון.

הכנו סבונים עם צמחים שקטפנו בגינה ומעבר לכביש. חשבנו שאולי זה הכיוון.

זה היה נחמד, שלב הבדיקה הזה. מה מעניין אותנו ומשמח אותנו, ומתוך זה למצוא מה פרקטי. נתנו לזה זמן, ולא מיהרנו (היו לנו קצת חסכונות וככה חיינו בזמן הזה, בפשטות ובלי הכנסה קבועה).

ההחלטה ללכת על סבון טבעי היתה מורכבת מכמה פרמטרים:

זה היה ממש כיף. כל התהליך, מקטיף הלבנדר מעבר לכביש, הייבוש שלו וההפרדה מהענפים ועד להכנת הסבון, חיתוכו, עטיפתו בעטיפה אישית מנייר. אני ממש זוכרת את ההתלהבות הזו.

זה היה פרקטי. לא היינו צריכים משאית מקפיא כמו לגלידות. לא היינו צריכים מג'ימיקס תעשייתי באלפי שקלים כדי לטחון בוטנים. מה שהיה לנו הספיק באותו זמן למה שרצינו לעשות.

זה היה משהו שיכולנו להתחיל מיד, מהבית. אפילו היה לנו קהל התחלתי של לקוחות בקו אופ האורגני של טבעון (לימים השיתופיה) שהיה ממוקם באותה התקופה במבנה בחצר שלנו.

אז התחלנו ממש מכלום. מכמה חומרי גלם, הכי הכי פשוט, ומה שמצאנו בגינה. עטיפות נייר פשוטות שהיו עשויות נייר חום ממוחזר של שקי אורז שכתבתי עליהן בכתב יד.

כמה תובנות ודברים שהיו לנו ברורים באותה תקופה וברורים לנו גם היום:

עובדים עם מה שיש. התחלנו עם מה שהיה לנו, וזה לא היה הרבה. אז התחלנו עם לא הרבה. בלי מיתוג. בלי כרטיסי ביקור. בלי עיצוב מוצר. בלי עובדים. בלי מבנה תעשייה בהשכרה. פשוט פשוט. מהבית, בכוחות ובאמצעים שעמדו לרשותנו. בחדר בבית, בחצר מקורה בחוץ.

בלי דמיונות. לחלום זה מצוין, אבל לא לקחת על זה הלוואות שלא בטוח שאפשר להחזיר.

לאהוב את מה שעושים, לרצות לשתף את זה עם אנשים אחרים. לראות שזה טוב. שזה עובד.

לא להסתבך יותר מדי עם מחשבות עתידיות. לא עבדנו עם תוכנית חומש או אפילו תוכנית עסקית. פשוט התחלנו. נועם בנה אתר אינטרנט. מדי פעם התקשרנו למקומות שחשבנו שירצו לקנות את הסבונים. יצאנו לכמה ירידים והתחלנו להיות בקשר עם הלקוחות שלנו. רוב השיווק במשך כל השנים הראשונות היה רק מפה לאוזן. לא השקענו כסף בשיווק או פרסום בכלל. לא היה לנו מאיפה וגם לא ידענו איך עושים את זה.

אני לא יודעת אם מה שעשינו היה נכון או לא, או אם ככה עושים.

בטוח לא עבדנו לפי הספר, כי לא היה לנו ספר לעבוד לפיו (בעצם חוץ מספר של בן אנד ג'ריס, של איך שהם התחילו, זה ספר שממש נתן לנו השראה בהתחלה להקים עסק שלא רק יודע לעשות כסף, אלא שהוא חלק מהקהילה והחברה שבתוכה הוא חי. מומלץ ממש). אבל זה לא ספר הדרכה, אלא ספר שנתן לנו השראה והתלהבות שלקחנו איתנו לחיים ולעבודה שלנו.

נראה לי שכדי להקים עסק צריך להיות מהסוג שממש לא טוב לו להיות שכיר וממש טוב לו להיות עצמאי. ויש לזה יתרונות וחסרונות.

טוב. מרגיש לי שקצת התפזרתי. האם מה שכתבתי מהדהד משהו למישהו? עוזר? מכוון בדרך?

יש לכם שאלות בנושא הזה? דברים שאתם מתמודדים איתם עכשיו? משהו שאני יכולה לעזור בו?

מיכל.