נסו לקחת פעם את רשימת המרכיבים הממוצעת של סבון מייצור תעשייתי, וגשו לאדם כלשהוא ברחוב. תשאלו אותו אם נראה לו סביר לאכול את החומרים האלה או להכניס אותם לגוף.
התשובה תהיה ברורה מאוד: “השתגעת? בשום אופן לא!” ברור מאליו שכל אדם סביר לא היה סופג כאלה רעלים למחזור הדם מבחירה חופשית.
לכן, כשחושבים על זה, זה פלא גדול מאוד, (או אולי תוצאה של עודף חשיפה לפרסומות) שכל כך הרבה אנשים מוכנים לחשוף את עצמם כל יום לרעלים כאלה.
ההנחה הבסיסית, המוטעית, היא “שזה לא נספג בעור, אז מה זה חשוב ממה זה עשוי?”
כשמשתמשים בסבון (או כל תכשיר אחר), גם העור “אוכל”
למעשה, העור סופג המון חומרים מהמגע שלו עם הסביבה, אפילו שלא נראה כאילו החומר נבלע. כשמסתבנים, חופפים, מורחים קרם או משחה, נוצרת אינטראקציה בין הסבון לעור. העור חי, נושם, קולט ופולט. מתוך כך, באופן טבעי, נקלטים חומרים לתוך התאים ומחזור הדם.
כך שהשימוש היום יומי שלנו בסבון, ומוצרי קוסמטיקה אחרים, גורם לחשיפה עקבית שלנו לחומרים המצויים בו, כולל ספיגה בעור והגעה למחזור הדם.
מחקרים רבים מעידים על הצטברות של רעלנים רבים בתוך הגוף, עקב חשיפה לחומרים סבונים וחומרים קוסמטיים מזיקים.
אז מה בפועל יש בסבון תעשייתי לעומת סבון טבעי?
מרכיבי הסבון תעשייתי
בפשטות, בעיקר מים, SLS ונגזריו, חומרים מייצבים, חומרים משמרים וחומרי ריח וצבע סינתטיים. ה-SLS הוא חומר זול, שמתמחה בחדירה ופירוק של מולקולות שומנים.
חוץ מזה, יש לו תכונה מבוקשת מאוד של יצירת המון קצף גבוה ויציב. הוא גם חומר שגורם בעיות רבות ולא פשוטות לנחשפים אליו (לחצו למאמר מקיף יותר שלנו על ה-SLS).
פסוריאזיס נחשבת מחלה חשוכת מרפא אבל אנשים רבים הצליחו ומצליחים להחזיר את הפסוריאזיס למצב רדום וחיים חיים מלאים וטובים בעזרת מודעות ומשמעת של תזונה, טיפול ואורחות חיים. הפסוריאזיס כמו כל מחלה יכולה להיות צומת קשה אך חיובית לחיים טובים ובריאים יותר.
באופן כללי, החומרים הכימיים שמהווים את הבסיס לסבון התעשייתי מורכבים מאוד, ויש צורך בידע כימי מאוד נרחב כדי להבין מה בדיוק מתרחש בתוך מוצרי הקוסמטיקה של ימינו. ניתן לומר שלרוב מדובר במוצרים שיתרונותיהם ליצרן הם מחיר נמוך (לרוב תוצרי לוואי של תעשיות הנפט והמזון) ו”אפקטיביות” גבוהה.
“המשרד לאיכות הסביבה בארה”ב מצא ברקמות שומן ודם של אנשים כ-400 סוגים של כימיקלים רעילים שמקורם במוצרי הטואלטיקה, הקוסמטיקה או המזון. כימיקלים אלה עלולים לגרום לתופעות לוואי חמורות: צריבה בעיניים, כאבי ראש, עייפות, סחרחורות, פריחות בעור, דלקות בדרכי הנשימה – ולתופעות ארוכות טווח בלתי רצויות כגון התפתחות של מוטציות סרטניות מסוגים שונים”.
ווינט, מדור בריאות, קיץ 2007.
כפי שתראו מיד בסקירה שלנו, הבריאות לאדם או לסביבה לא נמצאת בשום מקום בסדר העדיפויות של החברות הקוסמטיות.
סוגי החומרים בסבון תעשייתי
ישנם מספר קבוצות חומרים בסבון תעשייתי בעלות תפקידים דומים, ולכן חילקנו את הרשימה לפי קבוצת המרכיבים שעושים פעולה דומה.
חומרי לחות
הדטרגנטים שנמצאים בסבון תעשייתי הם חומרים מייבשים חזקים מאוד. כדי להתגבר על תופעת הלוואי הזו, חייבים היצרנים להוסיף חומרי לחות סינתטיים בכמות גדולה כדי להתגבר על היובש (ולכן אנחנו מותקפים בפרסומות המתהדרות בתכולה הגבוה של חומרי הלחות).
”לדברי איריס עצמון, חוקרת בתחום בריאות הציבור מדובר בפסולת של תעשיית הנפט, שמגיעה ישירות אלינו הביתה. “תעשיית הנפט מוכרת בזול את הזבל שלה, את תוצרי הלוואי, לחברות הקוסמטיקה. אלה חומרים שיש להם פונקציות משמרות אבל הם מזיקים לגוף. פטלטים, לדוגמה, הם משפחה של כימיקלים סינתטיים מסוכנים, שנמצאים בארבעה מתוך חמישה [סוגי] מוצרי קוסמטיקה [נפוצים]. ידוע כי הם נספגים דרך העור וקשורים למומים מולדים, נזק לאיברים, עקרות וסרטן. הם משמשים ליצירת לחות ועוזרים להמיס מרכיבים אחרים. מאות מחקרים בבעלי חיים הראו כי פטלטים יכולים להזיק גם לכבד, לכליות ולמערכות הרבייה, במיוחד להתפתחות האשכים. אצל ילדות בפורטו ריקו שגדלו להן שדיים בגיל מוקדם נמצאו רמות גבוהות של פטלטים בדם”.
ווינט, מדור בריאות, קיץ 2006.
חומרים מקציפים
“נורא קשה לחברות לוותר על השימוש בחומר הזה כי אנשים חושבים בטעות שאם אין קצף השיער לא נקי”, מסביר יצחק טבעוני, נטורופת ומומחה לרפואה קונבנציונלית. “הקצף הוא חומר רעיל ופעולת העיסוי וההחדרה של החומר לקרקפת מסוכנת. כל הסבונים המסיסים במים שעושים הרבה קצף פועלים על אותו עיקרון”.
ווינט, מדור בריאות 2006.
חומרים משמרים
“מונעים התפתחות של פטריות וחיידקים על הסבון ובתוכו. (לדוגמא DMDM hydantoin). “חומרים משמרים מצטברים בגוף”, אומר שי פרידמן, המייבא ארצה בימים אלה את מוצרי ‘ד”ר ברונר’, “כיוון שהגוף אינו יודע כיצד לטפל בהם – נוצרת הרעלה מתמשכת”. חומרים משמרים מקבוצת Parabens, כגון: Paraben, Butyl paraben, Methyl paraben או Phenoxyethanol, עלולים, לדברי ד”ר קיטרון, לגרום לאלרגיות, לפגוע בהתחדשות הטבעית של העור – וחשודים כמסרטנים.
ווינט, מדור בריאות 2006.
חומרי צבע סינתטיים
“חלק מחומרי הצבע, בדומה לצבעי מאכל במזון, נמצאו מסוכנים ובעייתיים לשימוש. חלקם מיוצרים מזפת וחלקם ידועים כמסרטנים. (לדוגמא,D&C ,FD&C ואחריהן מספר) הם ברובם תוצרי נפט זולים. עלולים לגרום לתגובה אלרגית ורבים מהם ידועים כמסרטנים. בדרך כלל השימוש בהם נעשה בשילוב עם מי חמצן, המכילים פראוקסידים (רדיקלים חופשיים של חמצן), היכולים לגרום לנזק לאורך זמן.”
ווינט, מדור בריאות 2006.
השפעה הסביבתית של סבון תעשייתי
זיהום המים
כל מוצרי האמבט שאנחנו צורכים זורמים אל מי הביוב. לעיתים קרובות המים בישראל מגיעים לבור ספיגה מקומי, ומשם ישירות לאדמה ולמי התהום, וחזרה לגופנו דרך הגידולים החקלאיים ומי השתייה.
גם החומרים שמגיעים למכוני הטיהור מוצאים את דרכם חזרה למערכת הטבעית בצורות שונות. חוץ מפגיעה בעור, מדובר בחומרים שפוגעים קשות בסביבה.
כשמשתמשים בסבון או בשמפו שמכילים דטרגנטים, הם מגיעים למאגרי הביוב, משם לאדמה ואחר כך לגידולים החקלאיים. לצערי, בעולם המודרני אין את המודעות הזאת”.
זיאד דבור, לשעבר הרוקח הראשי של צה”ל בכתבה ב- מעריב, 2007.
ייצור מזהם
בנוסף, סבון תעשייתי מיוצר במפעלים כימיים גדולים, הצורכים כמויות אנרגיה וחומרי גלם כימיים בכמויות גדולות מאוד ויוצרים פגיעה חמורה בסביבה בשל הפעילות שלהם.
עודף שינוע
כמו כל מוצר צריכה מודרני, סבון תעשייתי עובר בשרשרת ארוכה של מפיצים ומשאיות לפני שהוא מגיע למדף ממנו הוא נקנה. תהליך השינוע הזה יוצר זיהום נוסף ומיותר לחלוטין.
מרכיבי הסבון טבעי
לעומת זאת, בסבון טבעי טהור יש רק שמנים צמחיים, שמנים אתריים, נתרן הידרוקסיד ומים. שמנים צמחיים שנמצאים בשימוש נפוץ בסבונים טבעיים הם, לדוגמא: שמן זית, שמן קוקוס, שמן קיק, שמן חוחובה ושמן שקדים.
שמנים אתרים הם מיצויים טהורים של השמנים הנדיפים של צמחים, שהם בעצם החומרים שנותנים לצמחים את הריח ותכונות הריפוי שלהם. לדוגמא, יצרני סבון טבעי משתמשים הרבה בשמנים אתריים של לבנדר, עץ התה, פצ’ולי, גרניום, הדרים שונים וכן הלאה.
עולה שאלה, מה עושה נתרן הידרוקסיד (סודה קאוסטית) ברשימת מרכיבים של סבון טבעי? התשובה קצת מסובכת וחורגת מהמאמר הזה, לתשובה מלאה קראו על סודה קאוסטית בסבון טבעי במאמר שלנו בנושא.