תאנים בגליל ומחשבות על מחירי קוסמטיקה

מדהים כמה שהדמיון קובע לנו את המציאות. לפי כמה ימים, אכלתי תאנים פשוט מושלמות מתחת לעץ שופע בחצר של חבר. פתאום נזכרתי בתקופתי בתור טבח עילית בניו יורק ועשרת-אלפי מסעדותיה. בפרט נזכרתי במנת קינוח נפלאה ונחשקת, 22 דולרים טבין ותקילין מחירה: 2 תאנים טריות בוגרות טיסה מקליפורניה וכדור גלידה וויסקי-וניל, יושבים בבריכונת של רוטב פירות יער.

נזכרתי באיזו רצינות סידרו את הזוג הזה, בכוריאוגרפיה מדויקת על צלחת הפורצלן הגדולה. ומעלי עכשיו, עשרות כאלה תאנים, בלי מחיר, קח כמה שרק תרצה. כמה שהפוזה, המחיר ותחושת הנדירות קובעות את הערך בעינינו! באיזו הערכה, ובאיזה כבוד, טעמו את התאנים האלה בניו יורק, ובאיזו נונשלנטיות אנחנו מתייחסים לאותו דבר ממש מתחת לעץ בגליל.

בהקשר הזה, התקשרה אלינו לקוחה שהקוסמטיקאית שלה רוקחת לה אישית קרם פנים בעלות של 380₪, לא פחות, לצנצנת. זה יוצא עלות של 7600 ₪ לליטר, מתוכו 70-80% מים. "מה כבר יכול להיות בקרם הזה?" שאלתי אותה. היא לא ידעה להגיד בדיוק – "אבל זה קרם טוב". לא היה שם זהב נוזלי, זה בטוח.

אנחנו, במיכל סבון טבעי, "סובלים" המון מפידבק כזה. מההתחלה, רצינו להפוך קוסמטיקה טבעית טובה באמת למשהו נגיש. להציע אותה במחיר הכי נוח שרק אפשרי. יצא מצב בו אנחנו זולים הרבה יותר מהשוק (ביחס למוצרים באיכות דומה). התחושה של הרבה לקוחות חדשים היא ש"בהכרח המוצרים פחות טובים, פחות מושקעים". "איך יכול להיות המוצרים שלכם באמת טובים, שחומרי הגלם אמיתיים? זה עולה חצי ממה שאני קונה במקום אחר". "בטח השמנים האתריים שלכם מזויפים, למה הם כל כך זולים?"

אנחנו שומעים את זה הרבה מלקוחות שלא מכירים אותנו.

אז באמת, לחומרי גלם טובים יש מחיר, והם עולים פי כמה וכמה יותר מחומרי גלם נחותים. שמן הלבנדר שלנו (מגיע מהרי סטרה פלנינה, בולגריה), למשל, עולה פי 3 משמן לבנדר אמיתי וטבעי אחר שאנחנו יכולים לקנות מספק אחר – רק שההוא באיכות נחותה יחסית. אנחנו לא עושים את זה. הגישה היא לא "מה זה משנה, לא ישימו לב". ממש להפך. חמאת השיאה היא דוגמא נוספת, היא עולה לנו פי 2 ממה שאנחנו יכולים להשיג מספק אחר. אבל זו אורגנית ונפלאה – וזו פחות.

אז איך בכל זאת קורה שיש כאלה הבדלים במחירים של המוצרים? האמת היותר מדויקת היא שחומרי גלם בקוסמטיקה הם רק אחוז קטן מהעלות של המוצר – האריזה, הפוזה, והשיווק הם החלק הארי – ובגדול! בד"כ עלות חומרי הגלם נטו היא בין 3-10% ממחיר המוצר, תלוי בסוג המוצר.

צריך ללמוד להבחין בין הפוזה והמיצוב הפרסומי – לאמת. מה באמת יש שם? עד כמה מי שמכין את המוצר מקפיד על איכות חומרי הגלם ואופן הייצור? מה האותיות הקטנות בסופו של דבר? האמת באמת המחיר המצדיק את התמורה או שרק משלמים על מיצוב שיווקי ומיתוג שיקי?

שלכם,

נועם.