יש שתי בעיות רציניות מאוד עם שמן דקל, ואחת עם שמן הקוקוס. הבעיה המשותפת היא שהם מיובאים מחו”ל. הדקל מגיע לרוב מאינדונזיה, והקוקוס מהפיליפינים.
הבעיה השנייה נוגעת לשמן הדקל, והיא כריתת יערות באזורים טרופים כדי לנטוע מטעי דקלי שמן.
למה זה קורה? שמן הדקל הוא שמן המאכל הנצרך ביותר בעולם (יש אומרים שצריכת שמן הסויה עוקפת אותו, אך בכל מקרה הוא אחד משני השמנים הנצרכים ביותר בעולם).
השימוש העיקרי בו הוא בתעשיית המזון, בעיקר המעובד. עקב הצמיחה המטאורית והמצערת מאוד של תעשיה זו, הביקוש לשמן דקל בעולם מרקיע שחקים. הצד האופטימי הוא – שהגידול מפרנס יחסית טוב מיליוני אנשים עניים בארצות מזרח אסיה ואפריקה. באפריקה הוא מקודם על ידי ארגוני ללא מטרות רווח כדי לחזק את האוכלוסיות החלשות. הצד הרע הוא שהביקוש גורם לצורך בשטחי גידול נוספים, מה שגורם לכריתת יערות טרופיים חשובים מאוד.
אז למה אנחנו משתמשים בשמן קוקוס ודקל לסבון שלנו?
המרכיב המוצלח היחיד שהוא גם מקומי וגם אקולוגי מאוד הוא שמן הזית. לצערנו הרב, שמן זית יוצר סבון שנמס מהר מאוד ולא נותן כמעט שום קצף בזמן ההסתבנות, מה שמותיר תחושה שחסר משהו. לכן, סבון 100% שמן זית, למרות שהוא זול וקל לייצור, לא נותן את האיכות הנדרשת מסבון טבעי בעבודת יד.
מאידך, שמן הקוקוס מקציף מעולה ושמן הדקל נותן את הקושי והעמידות הרצויה בסבון.
ישנם מרכיבים ספורים נוספים בעלי אותן תכונות, אבל גם הן מיובאים, מה שלא פותר את בעיה מספר אחת, והם עולים הון תועפות, מה שיהפוך את הסבון ללא נגיש לשימוש יום יומי, שזו עיקר המטרה שלנו. לכן, האפשרות המציאותית היחידה עבורנו היא להשתמש גם בשמן קוקוס ודקל.
מה כן אפשר לעשות?
אנחנו משתמשים בכמות המינימאלית האפשרית של שמן דקל וקוקוס שמעניקה מחד סבון מעולה ומהנה ומאידך מסתמכת מעט ככל הניתן על מוצרים מיובאים. אנחנו בודקים אפשרויות מעשיות לשמנים אלטרנטיביים כגון שמני שומשום, שקד, קיק או אבוקדו. נשמח לשמוע הצעות ורעיונות. כמו כן, אם מישהו מכיר ספק של שמן דקל מהקהילות באפריקה, נשמח מאוד לשמוע.